<h1>פסקי ריא"ז — מו"ק</h1>
<h2>דף לד:</h2>
מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ובלבד שיכניסם בצניעה לתוך ביתו. היה לו להכניס (פירות) [קורות] וכיוצא בהם (שהיה) [שהם] משא כבד מוטב שיכניסם ביום ואל יכניסם בלילה, לפי שבלילה צריכים אבוקות ורוב בני אדם ויש פרסום לדבר [בלילה] יותר מן היום. שולה אדם פשתנו מן המשרה בשביל שלא יאבד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד, וכל המכוין מלאכתו במועד בדבר האבד שהיה יכול לעשותו קודם המועד [וכיון לעשותה במועד] הרי זו תיאבד. [ו]נראה בעיניי שאין מאבדין אותה בידים, אלא שלא יתעסק בה במועד ואע"פ שהיא אובדת, אבל לאחר המועד מותר להתעסק בה כמבואר בקונטרס הראייות.
כיוון מלאכתו במועד ומת לא קנסו בנו אחריו, אלא בנו מתעסק בה במועד שלא תאבד.
<h2>דף מט.</h2>
תינוק שמת בתוך שלשים יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים, אבל לא באיש אחד ובשתי נשים, שאין איש אחד מתייחד עם שתי נשים אע"פ שהוא אדם כשר, ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, שהרי הוא בחזקת נפל. בן שלשים יום יוצא בדלוסקמא הנטלת באגפיים, ולא בנטלת [על כתפים], ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן שנים עשר חודש יוצא במטה, והיוצא במטה רבים מצהיבין עליו ושאינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו. ניכר לרבים רבים מתעסקין בו ושאינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקין בו.
